סבא שלא הכרתי

קרן לביא-אברהם

את סבא נסים לא הכרתי. הוא נהרג בקרב על עין כרם בירושלים בשנת 1948. הוא היה אמן - פסל, צייר, שרטט - ובעל אישיות מעניינת, מורכבת וייחודית. בזכות מחקר משפחתי שעשיתי במהלך השנים ב-MyHeritage למדתי עליו הרבה. גיליתי ששירת בצבא הבריטי בקרב באל-עלמיין ושבמלחמת העצמאות עמד בראש כיתת לוחמים. למרות הכל, כל כך הרבה שאלות נותרו בלתי פתורות. כמו למשל, כיצד בדיוק הגיע לידיו פגיון מוזהב ועליו מוטבע צלב קרס?

לסיפור המלא

• Facebook
• Tweet

יורד הים מוורשה

דן ספיר

אבא היה יורד ים בנשמתו. אחד ממקימי הכוח הקרבי הימי של המדינה שבדרך, שלקח חלק פעיל באירועים מרכזיים בהיסטוריה של המדינה הצעירה. יליד וורשה שבפולין, גילה אבי מהר מאוד לאחר שעלה ארצו את ייעודו בחיים. הוא צורף לצי הבריטי כלוחם ביחידה נגד חדירת צוללות, שירת ב"הגנה" ולחם במלחמת העצמאות. לו ולחבריו היה כינוי שדבק בהם: "נערי הירקון".

לסיפור המלא

• Facebook
• Tweet

האלבום ששרד את המתקפה

יונה פלג

למחרת הכרזת העצמאות נשמע צלצול הפעמון המודיע על פתיחת המלחמה באזורינו. רצנו למקלט הקרוב ותוך זמן קצר פינו אותנו, ילדים ונשים, מקיבוץ מסדה הסמוך לגבול הסורי. רק לאחר כשנה חזרנו הביתה, ליישוב מופגז ופצוע. הבתים נבזזו ונהרסו אבל אלבום התמונות, שחלקן נחרכו מהאש, הצליח לשרוד.

לסיפור המלא

• Facebook
• Tweet

סיפורי סבתא

אורה אילת

יום אחד ביקשו ממני נכדיי לשמוע סיפורי שורשים. למענם, העליתי על הכתב את זכרונותיי מימי הקמת המדינה. נזכרתי בבנות כיתתי ששרדו את השואה והגיעו מאירופה באוניית מעפילים, בנשק שהחביאו אבא ואמא, אנשי "ההגנה" בערוגת הפרחים, במודעות האבל היומיומיות בעיתון "דבר" ובהכרזה שלה פיללנו במשך שנים, על הקמת המדינה העברית בארץ ישראל.

לסיפור המלא

• Facebook
• Tweet

כוכבי הסרט לעידוד העלייה

עודד פפרמן

הוריי לילו וקורט, ילידי גרמניה, הצליחו להימלט ברגע האחרון מציפורני הנאצים והגיעו ארצה. זוג שהגיע לישראל מחוסר כל, הכירו בארץ והקימו חיים חדשים במקום חדש. סיפור חייהם התאים כנראה לארגון קרן היסוד, שבחר בהם לככב בסרט לעידוד העלייה ארצה בשנת 1947.

לסיפור המלא

• Facebook
• Tweet

הידידות שהצילה את חייו

בין המשתמשים ששיתפו עמנו חומרים יוצאי דופן נמנה גם מנכ"ל ומייסד MyHeritage, גלעד יפת, ששלח תמונות נדירות של אביו, גדעון יפת ז"ל, שצולמו חודשים ספורים לפני קום המדינה במהלך אימונים וקרבות. בזמן מלחמת העצמאות אביו של יפת אף נכלא על ידי הבריטים בבית המעצר "קישלה" בעיר העתיקה בירושלים. גדעון, שהיה חובב שחמט מושבע, פגש בבית המעצר קצין בריטי שאהב גם כן את המשחק, וכך פיתחו האסיר והסוהר חברות יוצאת דופן. ביום שחרורו של גדעון מבית המעצר הידידות הזו הצילה את חייו. גדעון ידע שבדרך קבע המון ערבי זועם נהג להמתין ליהודים ששוחררו מהשער הראשי. הוא פנה לבריטי בבקשת עזרה, וזה הסכים להוציא אותו משער אחורי ולהסיעו ברכבו לרובע היהודי, שם יצא בבטחה.

לסיפור המלא

• Facebook
• Tweet

חתונה בקפריסין

ברוריה לב

הוריי שרדו את התופת בזמן השואה ונפגשו בסיומה בקיבוץ הכשרה לקראת עלייה ארצה, שם התאהבו לראשונה. דרכיהם נפרדו כשעלו בשתי אוניות שונות, שאחת מהן טבעה בלב ים והנוסעים על סיפונה הצליחו להינצל. אחר התלאות וחוסר הוודאות שזימן להם המסע בים, נפגשו בשנית במחנה המעצר בקפריסין – שם, בין האוהלים, נישאו זה לזו.

לסיפור המלא

• Facebook
• Tweet

למרות ההפגזות לא נשברנו

בתיה בר

ההפגזה על קיבוץ גשר החלה רגע אחרי שהבריטים עזבו. חברינו חיפשו דרך להוציא את הילדים אבל האש היתה חזקה ותכניות החילוץ נכשלו. בחודשים לאחר מכן הותקף היישוב פעם אחר פעם, אבל חברי הקיבוץ, עם תגבורת של אנשים מקיבוצי עמק הירדן, הוכיחו עמידה איתנה והדפו את התוקפים. הם החליטו לא לנטוש ולהחזיק מעמד – ויהי מה.

לסיפור המלא

• Facebook
• Tweet

תלאותיו של ניצול שואה

משה רז

כשישבתי כחייל במוצב במלחמת ההתשה והכדורים המצריים שרקו ליד ראשי, נזכרתי באבי משה רוזנפלד ובסיפור חייו ושאבתי ממנו כוח. ניצול השואה שהעפיל ארצה, נתפס על ידי הבריטים וגורש לקפריסין. לאחר חודשים במעצר הגיע לירושלים וכמעט ומצא את מותו כשירי צלף ערבי פילח את חזהו.

לסיפור המלא

• Facebook
• Tweet

המדינה ואני בני 70

רבקה רודריג

ה' באייר תש"ח הוא לא רק יום הולדתה של ישראל, אלא גם יום הולדתי. לפי הסיפור המשפחתי, ביום שבן גוריון הכריז על הקמת המדינה החלה הפגזה והאזעקות ייללו. אמי נבהלה מאד ואז החלו צירי הלידה. כל יום הולדת שלי היא חגיגה גדולה, גם בתקופת הצנע החגיגות היו גדולות ונדיבות. הוזמנתי פעמים רבות לטקסים בבית הנשיא ועם זאת כילדה קטנה הרגשתי לפעמים שהמשא הזה כבד מדי. המעבר מיום הזיכרון לחגיגות יום ההולדת הוא מורכב מאוד.

לסיפור המלא

• Facebook
• Tweet

זכרונות מפראג

רותי בודילבסקי

אבא היה בין עשרת הטייסים הראשונים שקובצו יחד לזרוע האווירית של הפלמ"ח ובהמשך "שירות האוויר" של "ההגנה", הלא הוא חיל האוויר. כטייס השתתף בהפצצת גוש עציון. בספטמבר 1948, בעיצומה של המלחמה, נשלח לצ'כוסלובקיה כדי ללמוד טיסה על מטוסי קרב מתקדמים. במכתבים המרגשים ששלח, נהג לספר על "הפלמ"חניקים ששותים קפה בפינג'אן ברחובות פראג".

לסיפור המלא

• Facebook
• Tweet

פרש בן 16

עירית עמיאל

מגיל צעיר היה אבי אמיץ לב ובעל תעוזה. כילד השתתף במבצע הורדת מעפילים בחוף ניצנים, נעצר והוגלה לקפריסין. כששוחרר וחזר ארצה זייף את תאריך לידתו כדי להתקבל לפלמ"ח. הוא התנדב ליחידת הפרשים מבלי שרכב פעם אחת על סוס בחייו. תאריך הלידה המפוברק היה רשום בתעודת הזהות שלו עד יום מותו.

לסיפור המלא

• Facebook
• Tweet

סן רמו שלי

צפי סיימונס

בזמן מלחמת העצמאות ניהלו סבי וסבתי, אלברט ומניה נוימרק את מלון "סן רמו" בירושלים, שבתחומו התרחשו אינספור סיפורים מרתקים בימי הקמת המדינה. מעשיות ריגול ומעצרים בלובי, כולל אחד מפורסם של מפקד האצ"ל, ביקורים מפתיעים של אנשים רמי דרג בהם דוד בן גוריון ועוד. בין החומרים שהשאירו סבא וסבתא למשפחה גם ספר אורחים, חתום על ידי חברי הכנסת הראשונה, שהגיעו להתארח במלון לרגל טקס ההשבעה של נשיא המדינה הראשון, חיים וייצמן.

לסיפור המלא

• Facebook
• Tweet

בבוקר עגלון, בערב מרגל

מלכה קנישינסקי-קפלן

לימים הסתבר לי שבכל בוקר לאחר שאבי סיים לפזר את ילדי היישוב בגני הילדים, הוא ניגש למשימות ריגול מטעם האצ"ל. אבא היה נכנס למחנה הבריטי "לנקות את האשפה" ומנצל את ההזדמנות להשיג מודיעין ולצלם את השטח. במקביל סייע בהעלאת יהודים ארצה ואף התחתן פיקטיבית ארבע פעמים, כדי להעלות בחורות רווקות לארץ ישראל. לבסוף נשבע אמונים לאימי, שבעצמה שימשה כמדריכת נשק. ביחד הם היו חלק מהמאמץ להקמת המדינה.

לסיפור המלא

• Facebook
• Tweet

מענק מבן גוריון

ענת גלעד

בדרך לא דרך הצליחה משפחתי להגיע מסוריה לארץ ישראל והתיישבה בתל אביב. אבי נשלח לקיבוץ גבעת חיים, גויס לפלמ"ח ולחם בחטיבת "הראל" בקרב לשחרור ירושלים. למרות תקופת הצנע הצליחו סבי וסבתי להביא לעולם 10 ילדים ועל כך קיבלו מענק כספי ומכתב הערכה מבן גוריון: "שתיזכי לגדל אותם לתורה, לעבודה ולמעשים טובים ולמען המולדת והאומה, תחזקנה ידייך", כתב לסבתא.

לסיפור המלא

• Facebook
• Tweet

פליטים במנזר רטיסבון

שלום טטרו

אני זוכר היטב את המהומות שפרצו בירושלים, רגע אחרי החלטת האו"ם, בנובמבר 1947. עוד באותו היום נאלצנו לנטוש את הבית ברחוב יוליאן (היום דוד המלך) והפכנו לפליטים בעיר. הפורעים פרצו לבית ובזזו אותו והמצב בירושלים הלך והחמיר לאחר הכרזת המדינה. במשך למעלה משנה גרנו במנזר רטיסבון, שם התגוררנו עד ראשית 1949 יחד עם הנזירים ששמותיהם לנצח יהיו חקוקים בזכרוני.

לסיפור המלא

• Facebook
• Tweet

יומן מסע

שלמה פרלשטיין

כדרכם של יהודים מאמינים, נשא אבי, ניצול השואה שאיבד את כל משפחתו, את סידור התפילה שלו לכל מקום אליו הלך. בדף האחרון בסידור, ערך רישום בכתב יד של כל ה"מסעות" שעבר עם אמי ניצולת השואה, בדרכם ארצה. הסידור הזה הוא עדות אילמת לתלאות שעבר הזוג הצעיר שעשה הכל כדי להגיע לארץ ישראל. לאחר שנתיים בדרכים הגיעו ארצה ואבי גויס מיד ל"ההגנה" למלחמה על הארץ.

לסיפור המלא

• Facebook
• Tweet

רגעי שמחה שאנצור לעד

רפאל פסו

הייתי בן 10 כשמלחמת העצמאות פרצה. מאז עברו שנים, אבל האירועים נותרו בזיכרוני טריים. אני זוכר אותנו משחקים עם הבריטים, אבל חוששים מהם אחרי מעשה קונדס. אני זוכר רגעים משפחתיים יפים, אבל גם את הפחדים של הוריי מהההפגזות. אבל יותר מכל אני זוכר את כ"ט בנובמבר: אנשים יצאו לרחובות ופרצו בריקודי שמחה, מכוניות צפרו, משאיות עמוסות באנשים. אני זוכר שעליתי על מכונית, נסעתי אתה כברת דרך, ירדתי ממנה תוך כדי נסיעה ועליתי על המכונית הבאה שהזדמנה לאזור. כיוון הנסיעה לא הטריד אותי. העיקר להצטרף לשמחות.

לסיפור המלא

• Facebook
• Tweet